Mourning the Churban Beis HaMikdash
By: Rabbi Price
Print
this Shiur Reasons Why it's Hard To Mourn For The
Churban Beis HaMikdash In Our Times
This is based mainly on the Sefer Yiboneh Hamikdash, BY Rav Shlomo Brevda,shlita, p.94-99-צד-צט
He brings 3 main reasons why it's so hard to mourn for the Churban in our times. I will try to use his original Hebrew and translate.
1] כל הצער שנצטערו וכל מה שנתאבלו הקדושים ,על אבידה רוחניות או על חסרון ברוחניות, כל זה היה להם מפני שהיו קשורים בכל ליבם לרוחניות ולא לגשמיות.ועד כמה היו כל בית ישראל קשורים לרוחניות ורחוקים מגשמיות, נראה מדברי הקדוש בעל חפץ חיים זצ'ל בריש מאמרו צפית לישועה, וז'ל יפה היה לאב לראות את בנו שחוט לעיניו על קדושת השם,להשיב נשמתו טהורה לאלוקי השמים, מלראותו בגרם העושר, אם חלילה יסלף דרכו מדרך התורה והמצוה. עכ"ל
[אז סיבה א' היא] ההתקרבות לגשמיות שגרמה התרחקות מרוחניות ומלהעריך ענינים רוחניים כראוי, ומלהתאבל על אבידות רוחניות, כגון הבית הגדול והקדוש שנקרא שמו יתברך עליו.
"All the pain that our holy ancestors felt and all the mourning that they had for a loss or lack of spirituality, was because their hearts were completely tied to spirituality. Just how far all of Klal Yisrael were tied to spirituality and far away from physicality can be seen from the words of the holy Chofetz Chaim in the beginning of his work " צפית לישועה-Did You Hope For Mashiach," and these are his words, "It was better for the father to see his son slaughtered in front of his eyes on the sanctification of Hashem's name, to return his holy soul to Hashem in Heaven, than to see him in the height of wealth if G-D Forbid, it would mean deviating his path from the path of Torah and Mitzvos."
"[So the first reason is] the closeness to physicality which caused a furtherance from spirituality and to properly evaluate spiritual concepts, and which cause a lack of mourning for spiritual losses, like the Great and Holy Beis Hamikdash, which Hashem's Name is called upon it."
Rav Brevda brings a story to illustrate how precious learning Torah was and how a loss of it made a tremendous impact.
He brings from the sefer "Kidmos HaZohar," from the RaDaL, zt'l, that Rav Shmuel Luria,zt'l, tells over from the author [the RaDaL] about a great Chesed and Hashgocho that Hashem did for the author in his youth.
When the author was 9 years old he knew by heart the first nine Gemoros in Talmud Bavli. He set aside a certain hour every day to review them. The other hours of the day he learned other Gemoros that he hadn't learned yet.
One day, toward the evening, his father came in with the Duke of the city, to where the author was learning. The Duke had also brought with him a new teacher that he brought from
The Duke gave the RaDaL a present and made up with the RaDaL's father that the RaDaL should come at a certain hour every day to learn Languages with the teacher. This hour corresponded with the hour that the RaDaL would review the nine Gemoros. Out of fear and respect to his father, the RaDaL couldn't refuse.
As soon as they left, the RaDaL cried excessively all night over the pain of losing that hour that he reviewed those nine Gemoros.
The next morning, the amazing news was heard that the teacher was found murdered near their city.
[Rav Zeidel Epstien, zt'l, also stresses this point in his Sefer Meimrei Shlomo, Vol I p.211-213
In short he writes, אין ארץ ישראל עבור כלל ישראל ענין גשמי (כדעת התועים שמסתפקים במלכות ישראל,וארץ ומדינה מפני יחסי היסטורי) רק עיקר בקשתינו עבור ארץ ישראל ועיקר בקשת אבותינו האבות הקדושים היה להשיג הבטחת השם, מקום מסוגל ביותר לדביקות השם...
אבילות על ציון היא ההרגשה שחסר לו האפשרות לדביקות הזאת הרגשת ההפסד הגדול בהפסקת ירידת השפע והחסד ישר מהשכינה הקדושה בגלוי...מי שמכיר זה ומישתוקק ומחכה לזמן שיוכל לשוב למצב הראשון הראוי,הוא הוא המרגיש גודל האבידה והחורבן והוא יכול להתאבל אבל מי שמקושר בכל נימי חייו בהגשמה, עניני ממון ממלאים כל חללי לבו, נשמתו ומחשבתו מלאים בעניני עוה'ז, אין בלבו מקום לצער עבור רוחניות והשראת השכינה, וממילא אין בלבו מקום לצער נכון על אבידת ארץ ישראל וחורבן בהמ'ק הרוחני ורק קצת על גשמיות החסרון, וזה יכל להתפשר בנקל בדברים אחדים שמשביעים רצונו....וזה פשוט דבר שאין חסר לאדם אינו מתאבל עליו, ואיך נוכל להתאבל על ירושלים ובהמ'ק? על כל אחד להתבונן הרבה בזה להשיג איזה הרגש בחסרון קדושת ארץ ישראל ובית המקדש כי בפירוש תלו חכמינו זכיית ראית הנחמה באבילות על החורבן "כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בנחמתה."]
2] The second reason that Rav Brevda brings is, מעשיהם ודבריהם של הערב רב והנגררים אחריהם, המסיתים ומדיחים את העם להאמין ח'ו שהם גואלינו ומושיענו בכוחם ובחרבם, וא'כ כבר נגאלנו ח'ו, ואין על מה להתאבל.
"The deeds and words of the various mixture of "Jewish leaders" and their followers who falsely persuade the people to believe G-D Forbid, that they are the redeemers and saviors with their sword and their power. If so, we were already redeemed, G-D Forbid, and there is no longer anything to mourn about."
3] The third reason is, חסרון הידיעה בין כו'כ מבני עמינו על צורת החיים שחיו בני ישראל בארצנו הק' בזמן שביהמ'ק הי' קיים. וכ'כ נשתכחו דברים אלו בזמננו עד שנתקיים בנו בעוה'ר –[מה שר' יוחנן אמר בר'ה טז. על העובדי כוכבים] אוי להם שאבדו ואין יודעים מה שאבדו.
The lack of knowledge among many of our nation on the way life looked in our holy land at the time of the Beis HaMikdash. It has been so forgotten from us in our times that it has been fulfilled on us [what Rav Yochanan said in Rosh Hashana 16a about the Idolaters] "Woe unto them that they have lost and they don't realize what they have lost."
| Additional shiurim
from this category can be found in: |
Chagim (Tisha B'Av) |
| Uploaded: | Thursday, July 15, 2010 |